לא אתיימר לכסות את כל הנושא בכתבה אחת או אפילו בעשר. התורה מורכבת מדי, ושונה מתלמיד לתלמיד, וממורה למורה. זוהי מין התאמה שחייבת להיות, אחרת הקשר בין התלמיד למורה, ואיתו תהליך הלמידה, לא יחזיק מעמד לאורך זמן.
ראשית, המורה חייב לגרום למוטיבציה אצל התלמיד.
המוטיבציה לא חייבת לבוא בצורה של שלוש שעות אימון ביום, והיא שונה מתלמיד לתלמיד לפי אופיו וגילו. ככל שהתלמיד צעיר יותר, שונה אצלו הגישה של דבקות במטרה, והקדשת מירב האמצעים להשגתה, כמו שאנו המבוגרים רואים אותה. לא מעט שוגים אנו המבוגרים כהורים (מטעמים שונים), כאשר אנו רואים את חוג הנגינה כמשימה שיש להקדיש לה זמן, כמו שאנו מקדישים לכל חובה אחרת. אז לתשומת לבכם ההורים, זה יפה וטוב כתיאוריה, אך זה לא בהכרח נכון לגבי כל הילדים בכל הגילאים ושלבי הלמידה. כדי לגרום לתלמיד מוטיבציה שמחת חיים בנגינה ובניסיונות להפיק כמה צלילים משמעותיים, עלינו ההורים והמורים להיות זהירים מאוד.
על המורה לזהות את אותן נקודות בהן התלמיד יוכל ללבלב ולפרוח. אותן נקודות חשובות, שייגרמו לתלמיד "להכות שורשים בכלי" ואחר כך כל האפשרויות פתוחות. זה אולי נשמע לא מסובך אך זהו "עקב אכילס" של רוב המורים. מציאת שביל הזהב בין מה שצריך בשם המוסיקה, לבין מה שנכון בשם התלמיד. זוהי דרך עדינה מאוד, והיא משתנה בין תלמיד לתלמיד. המורה חייב לשמר את ההתלהבות הראשונית, שגורמת לתלמיד להתחיל במסלול הנגינה.
דעו הורים, אין שום דבר, שחייבים לעשות בשיעור הנגינה. אין שום פרט, שחייב להיכלל בשיעור- אחרת הוא לא ייקרא שיעור נגינה. כל מה שהמורה יעשה או לא יעשה כולל לימוד תווים, משחקים שייקחו את רוב זמן השיעור, עידוד יצירה ועוד כהנה וכהנה אלמנטים שיהיו בשיעור, הם טובים – כל עוד המטרה העומדת בפני המורה, היא עידוד המוטיבציה אצל התלמיד וגם שימורה. נכון, ישנם תלמידים, שבאים מראש עם מטען של מוטיבציה והתלהבות, שאין הרבה מה לעודד, אלא רק לשמר. זוהי המשימה החשובה מכל, אם אנו חושבים על שיעור הנגינה כעל אירוע רב פעמי.
אם זיהיתם אצל התלמיד מוטיבציה, שמחת חיים, התלהבות להגיע אל השיעור, התלהבות מהמורה, הרי שזוהי נקודת הפתיחה הטובה ביותר. נכון, יהיו כאלה שירימו גבה לנוכח ההתעלמות שלי מההישגים של התלמיד, וממה שהוא ילמד אצל המורה, שהרי זוהי מטרת שיעור הנגינה לא? ובכן לאלו אומר שתהליך למידה נכון, בריא והכי חשוב, ארוך טווח מתחיל עם קשר טוב בין התלמיד למורה, שכולל המון יסודות עליהם ארחיב בכתבות הבאות. ברגע שיש קשר טוב, שבא לידי ביטוי בראש ובראשונה, בכך שהתלמיד רואה במורה דמות חינוכית מוסיקלית, שאין לפקפק בה, אזי יוכל להתקיים תהליך למידה, בו יוכל המורה לצקת תכנים מוסיקליים, ככל שיוכל התלמיד לשאת. זהו תהליך שאורך זמן (וכסף) שלא תמיד אנחנו כהורים מוכנים/ יכולים להרשות.
בכל מקרה אמשיך לכסות את הנושא גם בשבועות הקרובים. עד אז גמר חתימה טובה לכולנו.

רוצים להצטרף אלינו? מלאו את הפרטים הבאים